מוארת וירוקה

6 אנקדוטות וטיפ אחד לסוכות

חג שמח!

אתחיל בכמה אנקדוטות, ובהבטחה שהכל יתחבר בסוף, הולך?

1. סוכות

לאורך השנה ישנם כמה חגים שאני אוהבת במיוחד. במקרה או שלא – הם קשורים בטבע ובאויר הפתוח – ט"ו בשבט, פסח, שבועות, סוכות. אני מתה גם על פורים אבל זה כבר לפוסט אחר.

ברובם של חגים אלו, במקום ארוחה כבדה בין 4 קירות, חוגגים ביציאה אל הטבע (או אל החצר), אכילת פירות וירקות (ולפעמים גם גפילטע) והנאה ממשב הרוח הטבעית במקום ממשב המזגן.

2. שיפוץ

לפני עשור, כשקנינו את הדירה שלנו, היה לנו תקציב מצומצם לשיפוץ. אני לא יודעת איך אתם מרגישים במצבים כאלו- אני, כאדריכלית, חשה דחף בלתי נשלט כמעט לפרק ולהרכיב מחדש בהתאם לצרכי.

אבל כאמור היה תקציב מצומצם ולכן היה צריך לתעדף. השינוי היחיד שלא היתה לגביו כל התלבטות, היה לפתוח את הבית לגינה. להרחיב את הפתח שבין הסלון לחצר, ו"להפוך" את הסלון כך שכשיושבים על הספה רואים עצים, דשא, בריכת נוי, ולא את הקיר המפריד מהחצר של השכנים. זו היתה החלטה משמעותית שעד היום אני שמחה עליה.

3. צמחי בית

כבר כתבתי עליהם בפוסט מקיף לפני כמעט שנתיים, אבל הוא עדיין תקף ועדכני וכנראה יהיה כזה עוד הרבה זמן. הפוסט הזה גרם לי להתאהב מחדש בטיפוח צמחי בית, להתמוגג מהם בכל פעם מחדש ולהפוך למייחרת הראשית בין חברי ובני משפחתי. (מי אמר ייחור של ביגוניה מקולטה ולא קיבל?!)

4. קורונה (כאילו שלא נכתב עליה די...)

היכולת של מי שהיה בשנתיים האחרונות בעלים של חצר, מרפסת מטופחת או גישה מהירה לטבע, לצאת החוצה, להתאוורר, לנשום אויר ולהסתכל על הטבע, היתה משמעותית במיוחד. סגרים, בידודים, שהיה אינטנסיבית בבית – היכולת להרגיש טבע היתה הצלה לרבים.

5. היסטוריה עתיקה

ממש כמו הרגלים ומסורות בתחומים אחרים, גם במקרה זה נראה שפשוט שכחנו משהו שפעם היה ברור מאליו לאנשים. ניתן למצוא בהרבה תרבויות עתיקות מאמץ של האדם להכניס את הטבע אל הבית, להיות בקשר יומיומי ושגרתי עם בעלי חיים, צמחים, מרקמים וחומרים שונים.

התרבות היפנית הכניסה הביתה עצים בקנה מידה אפשרי (הבונסאי), האירופאים טיפחו גנים מרשימים, המצרים בנו בריכות מים בתוך חצרותיהם ובתיהם.

צילום: מיכל שרון

6. היסטוריה קרובה (יחסית)

גם לאורך העת המודרנית שלאחר המהפכה התעשיתית, ניתן לראות דוגמאות להכרה בצורך בקשר לטבע. האדריכל הידוע פרנק לויד רייט עשה שימוש רב בטבע כבמקור השראה, כמקור לחומריות וגם כאוביקט נוכח בתכנון ובאוירה של הבית.

מזמינה אתכם לחפש את אחד הבנינים המפורסמים שתכנן, הבית על האשד (FALLINGWATER) בפנסילבניה, אשר בו ניתן בעיני לראות זיקוק של החיבור בין המעשה האנושי (הבניין) לבין המעשה הטבעי, האלוהי אם תרצו (הטבע).

חיבור (הבטחתי, לא!?)

בשנים האחרונות המושג "ביופיליה" הולך ותופס מקום של כבוד באקדמיה ובעשייה, בין השאר באדריכלות.

ההבנה שלחומרים טבעיים, צמחיה ומים, כמו גם למרחב הפתוח, השפעה מיטיבה על נפשו של אדם – מתחילה לחלחל ולהשפיע. ההבנה הזו היתה שם תמיד אבל נדחקה לשוליים במקרים רבים, לטובת יעילות כללית, ניצול המרחב, תיעוש ועוד.

את המונח ביופיליה טבע הפסיכולוג אריך פרום בשנות השישים, והביולוג אדוארד ווילסון אימץ בשנות ה-80. התפתחות הבנייה הירוקה לקראת סוף המאה ה-20, בין היתר מתוך הבנה שהיא תורמת לפרודוקטיביות ולבריאות של המשתמשים בבניין, חיזקה את הרצון של יזמים, מתכננים וקובעי מדיניות להעדיף תכנון החושף את המשתמש לטבע ולחוץ – במבט, בצליל, בריח.

אם מעניין אתכם לקרוא עוד על הקשר בין גופנפש לבין הטבע ועל ההקשר האדריכלי – נתקלתי במאמר מעניין ברשת בעת כתיבת הפוסט הזה – מוזמנים לעיין בו.

ילד ביופילי בערוגה הידרופונית

אז מה השורה התחתונה אתם שואלים?

גם בבית פרטי, וגם בקומה 23. גם בלב הכרך ההומה וגם במושב קטן על גבול החורש. בכולם צריך לזכור להזמין את הטבע הביתה. לפתוח חלונות לנוף. לבנות בריכה קטנה בחצר לזימון בעלי חיים, לגדל צמחי בית, לחפות חלקים בבית בחומרים טבעיים (יבוטל לאלתר גרניט פורצלן!). כל מעשה כזה יוסיף לכם רוגע, שלווה, תחושה של בית.

ומה הרעיונות שלכם להכנסת הטבע הביתה? איך תרצו לעשות זאת ואיך עשיתם זאת כבר? אשמח לשמוע, לראות ולקרוא.

מוזמנים להעלות פה בתגובות מקומות שכאלו אצלכם בחלקת האלהים הקטנה שלכם.

בעודי כותבת על ביופיליה נזכרתי בפוסט שבו קרן אורן התארחה אצלי בבלוג - קרן מביאה את הטבע הביתה בכמויות – מוזמנים להזכר כאן

ואיפה ה"מוארת" מהכותרת אתם שואלים? מוזמנים לקרוא על אור בפוסט הזה

חג שמח בריח של סתיו ורימונים. (יש לרימון ריח!?)