איך יצירת תחפושת היא כמו תכנון של בית, וגם לא...
פורים. אחד הטובים!
אם את ט"ו בשבט אני אוהבת בזכות הירוק, והאויר הצח, והאדמה החומה הרוויה גשם, הרי שאת פורים אני אוהבת בזכות היצירתיות, השמחה, מכונת התפירה שלי. כבר 11 שנים שאני יושבת בשבועות שלפני החג וגוזרת, תופרת, מאלתרת, מדביקה...
מתחילה מהגדרה של מילה או שתיים שמגדירים עבורי הילדים, ותוך כדי עבודה אני בוראת דמות שלמה. היא מתעצבת לה עם הזמן ולאור הערות ודגשים של הלקוח. קצת כמו העבודה שלי כאדריכלית, אבל - הרבה (הרבה!) יותר מהר, ובעיקר - הרבה יותר מאולתר. כי תחפושת מבחינתי צריכה לענות רק על 3 קריטריונים - 1. שתהיה נוחה ופריקה (שהילד לא ישב בתוך קופסת קרטון קשיחה בקצה הכסא כל היום, ושאם כבר בא לו להסיר אותה, שלא יישאר עירום) 2. שתהיה מקורית, מגניבה, יפה 3. שתמלא את הילד באושר ובסיפוק. (וגם אותי כמובן) בתחפושות - אני זורמת. על בסיס גזרה כללית או רעיון, המספריים מתחילים לעבוד ואני מרשה לעצמי לאלתר ולהתפרע. מקסימום אוסיף עוד חתיכת בד או אגזור חלק מיותר... ככה אחרי 11 שנים יש לי בארון הגבוה אוסף של תחפושות חד פעמיות (במובן הטוב של המילה) שאני מתקשה להיפרד מהן. קיבצתי אותן בלוח פינטרסט שמח ומבדח - מוזמנים להציץ.
והשנה – הבן הצעיר שלי המציא לעצמו תחפושת - וזה היה כיף במיוחד - הוא הגדיר בדיוק את הגלימה, את הברדס, מה יכסה את הידיים, איך ישלפו החרבות..
הלכנו יחד לבחור בד, והתחלתי לתפור. גזרתי, תפרתי, קיצרתי, הוספתי, אילתרתי...וזה מה שיצא:
בית, מהצד השני, יש בו הרבה יותר קריטריונים ותתי קריטריונים, ולכן בית לא מתכננים בכמה שבועות. וגם לא מאלתרים. בוחנים כל היבט לפרטי פרטים, בודקים מול הלקוחות, מול היועצים, מול הידע הרב שאגור אצלי בראש ובמחשב. משנים את הסקיצה, מעדכנים את המודל. ובכל זאת– בית... איך תופרים בית? כמו תחפושת: 1. התנאי הראשון מבחינתי – שיהיה נוח ופריק. נוח למי שיגור בו. יענה על הצרכים. יאפשר פעילות יומיומית וגם פעילות עונתית או חד שנתית (סדר פסח? לארח בגינה?). ופריק, במובן הזה שעוד 5, 10 או 20 שנים, כשהצרכים ישתנו, לא יצטרכו לשבת על קצה הכסא בקופסת קרטון, כלומר ששינויים קטנים בתכנון יאפשרו שינוי והתאמה של חללי הבית לדרישות החדשות. חדרי ילדים שיפוצלו או יאוחדו, חדר הורים שימצא לו מקום בקומת הקרקע כי חלאס עם המדרגות, יחידת דיור שתאפשר הכנסה נוספת במקום חדרים מיותרים ורבים מידי ושטח גדול מידי לעשות בו ספונג'ה... 2. מקורי, מגניב, יפה – בעיני כשמדובר בבית (ובעצם, גם בתחפושת) זה חייב להיות התנאי השני – אחרי נח – אבל אסור לדלג עליו. אחרי שניסחנו יחד, הלקוחות ואני, את התנאים לבית נח, הרי שהתפקיד שלי הוא לארגן את הנוחות הזו בתוך מערכת אסתטית, מקורית, נעימה לעין ואם מתאים ללקוחות – גם מגניבה. פיסול של התלת מימד, עיצוב החזיתות, חדירת האור לכל החללים, כל אלו יבטיחו הנאה מהשהות בבית וסביבו. 3. הלקוחות שלי, כמו הילדים שלי – אני פה כדי שיהיה להם טוב. בעיני, זה מתבטא לפעמים בויתור מצידי אם צריך על האמת האדריכלית שלי במקרים מסוימים.
ואני אסביר –
יש דברים שאני לא יכולה לוותר עליהם בתכנון – התאמה להיתר, התאמה לחוקים ולתקנות (שרבים מהם מטרתם הגנה על בטיחות השוהים בבית ועל תקינות מערכות הבית) וכד'. אבל יש דברים שאפשר להתגמש בהם – כי בסופו של דבר מי שיגור בבית לא יהיה אני, וגם אם מאוד אשמח לפרסם בבלוג ובאתר בית שמעוצב בדיוק לפי הטעם שלי והוא בעיני מושלם – הרי מי שיחווה את הבית הזה יום יום, שעה שעה, הם הלקוחות-האנשים שאני מתכננת עבורם. ולכן – אחרי שהסברתי את הרעיונות עליהם ביססתי את התכנון והדגמתי (במודל, בביקור בשטח, בצילום ממקרים דומים) כדי להוכיח את ההתאמה של הצעתי, ועדיין לא שכנעתי – אני אלך צעד אחורה ואזרום עם מה שהם רוצים. כן, גם אם זה יהיה קיר סגול עם נקודות חומות וקרניז כתום זוהר. כל עוד זה ממלא את לקוחותי באושר ובסיפוק.
ועוד הערה - בעיני ומנסיוני האישי, זה הכי מחמם ומשמח, שלבעלי הבית יש השפעה על העיצוב שלו ועל התוצאה. לא רק בבחירת החיפוי בשירותי האורחים - גם בתליית יצירות של בני הבית על הקירות, בחירה של מיכלים לעציצים בסלון, יצירת ציור קיר משותף על איזה קיר...כמו הילדים שלי שנותנים לי פידבק ומבקשים לעשות חלק מהתפרים בעצמם - אני מעודדת את הלקוחות להעז ולהשפיע, ליזום וליצור. ואם לסיום אחזור לחג האהוב עלי – הכנת תחפושות בבית היא מסורת שהתחילה עוד מילדותי. אני זוכרת איך כל המשפחה התגייסה לשזור חוטי צמר על כובעי ים עבור המוקיונים שאני ואחי היינו, איך דודתי תפרה לי תחפושת של הליצן העצוב פיירו, איך הכנו ערימה של פרחי קרפ לבת הוואי שהייתי....
אז איזה אנשים אתם – יוצרים או קונים? מוזמנים להעלות לכאן בתגובות את התחפושות של הילדים או שלכם - קנויות או עבודת יד. כי בפורים – אין חוקים, העיקר שכיף ומלא חיוכים.
אני אוהבת תחפושות, כבר אמרתי?